איך ילדים לומדים שפות?

איך ילדים לומדים שפות?

למה קשה ללמוד שפות?

אף על פי שכמעט כולם גדלים ומצליחים לשלוט בשפת אמם וההערכה היא שכ-60% מאוכלוסיית העולם היא דו-לשונית, לא חסר תיעוד על הקושי הכרוך ברכישת שפה. בארה"ב, פחות מ-1% מהאנשים שלמדו שפה שנייה מחוץ לבית, באמת משתמשים בשפה זו. אם לא מוקפים בשפה מכל עבר ומשתמשים בה, רוב הסיכויים שהיא לא תירכש. אז מה בעצם הקושי הגדול?

קודם כל, בשפות השונות הנהוגות ברחבי העולם משתמשים בכמה מאות, אם לא אלפי, צלילים שונים. כל שפה משתמשת בדרך כלל ב-20-50 צלילים. לכן, כאשר אנחנו מתחילים ללמוד שפה חדשה, סביר להניח שניתקל בלא מעט צלילים שזרים לנו. למעשה, עבור מי שלא מיומן בשפה החדשה, האוזן כמעט ולא מזהה את הצלילים "החדשים" האלה.

ואם זה לא מספיק, כשאנחנו מדברים, אנחנו לא באמת אומרים כל מילה בנפרד – המילים נהגות ברצף של צלילים. בלי רמזים להתחלות ולסופים של מילים, מאוד קשה להבחין ביניהן.

וכמובן שיש את העניין הפעוט של אלפי מילים שצריך ללמוד, והכללים הרבים שמכתיבים את אופן החיבור של המילים האלה כדי ליצור משמעות שאנשים אחרים יוכלו להבין.

האם לילדים קל יותר לרכוש שפה?

נהוג לחשוב שלילדים קל יותר ללמוד שפות. לילדים יש יתרון טבעי בכל מה שקשור למבטאים – הם יכולים לשמוע ולחקות את הצלילים המורכבים של שפות שונות בצורה שרוב המבוגרים לא יכולים לעשות.

אבל הם חווים גם קשיים. כשחושבים על זה, רק בגיל 6 הם מצליחים להגות צלילים מורכבים (כמו ר' מתגלגלת בספרדית), ורק בגיל 8-10 הם באמת שולטים בשפת אמם.

לעומת בני נוער, למשל, לילדים צעירים אין את היכולת לחשיבה אנליטית ורכישה אפקטיבית של כללי דקדוק. הם עדיין לומדים בצורה מרומזת ולא מפורשת. עדיין מומלץ להתחיל ללמד ילדים שפות בגיל מוקדם, כדי ליהנות מיתרונות המבטא והביטחון העצמי (ראו כאן), אבל גם אז מדובר באתגר לא פשוט.

אם כך, איך מלמדים ילדים שפה כשהם שומעים רק ג'יבריש ואין להם סבלנות להסברים?

בהתחלה, ילדים קטנים לומדים להבין את שפת האם שלהם על-ידי צפייה והצבעות. הם ייחשפו למשהו בסביבה הטבעית שלהם, שהם יוכלו להבין כשיישמעו את המילה שמייצגת את זה, כמו "דובי" או "אוכל".
כך הם מפתחים אוצר מילים. אבל חשוב מכך, הם מפתחים מפתחות שעוזרים להם לפענח את זרם הצלילים שהם שומעים. הם יכולים לזהות את ההתחלות והסופים של המילים האלה, ולהבחין בקשר שלהן עם מילים אחרות – למשל, אם המילה 'לאכול' נאמרת לרוב לפני המילה 'עגבנייה' – ואילו דפוסים חוזרים על עצמם.
לכן המילים הראשונות שילדים משתמשים בהן בצורה הזו הן 'נקודות עוגן' שעליהן נבנה כל יתר הידע על השפה. אנחנו מכנים את המילים האלה 'מילות מפתח'.
לאחר רכישת ה'מפתחות' האלה, אפשר להבין בהדרגתיות את מערכת הדקדוק באמצעות ניחושים וחזרות. תשתית חזקה של מילות מפתח עוזרת לילד לקלוט מילים נוספות שנשמעות סביבו, דפוסי מילים, ולבסוף, מערכות דקדוקיות – באמצעות ניסוי וטעייה – והרבה מאוד חזרות.